אנו חיים בעולם שהוא מקושר יותר מאי פעם.  בעולמנו המקושר ללא הרף קיימות מספר מלכודות שבולטות במיוחד כאשר הוא מצטלב עם קשרי העבודה והרישות שלנו.  אמת זו חלה במיוחד על BNI שם אנו פוגשים את החברים הקבועים שלנו, בכל שבוע.  עולם מקושר ללא הפסקה יכול להוביל למצב של "קשב חלקי מתמשך". מצב של "קשב חלקי מתמשך" הינו מצב בו אנשים מקדישים תשומת לב חלקית לדבר שהם עושים כעת – בצורה ממושכת!

"קשב חלקי מתמשך" עלול להכביד על המאמצים שלכם לבנות קשרים – לא רק ברמה אישית אלא גם ברמה מקצועית.  היום, כאשר משתתפים באירועים מכל סוג שהו, שכיח יותר ויותר המצב בו אנשים ממשיכים להיות מחוברים לרשתות החברתיות שלהם באמצעות מכשירים ניידים במהלך האירוע (מעבר להעלאת תמונה או "ציוץ" לגבי האירוע עצמו).  אני רואה זאת כל הזמן במפגשי רישות, כגון במפגשי קבוצות BNI, בארוחות צהריים של לשכת המסחר, או אפילו בארוחות ערב חגיגיות.

הרצון שלנו להתחבר ולהיות מחוברים מהווה אחת החוזקות של הרישות העסקי והחברתי.  אך כאשר אנו נוכחים אישית באירוע שבו אנו רוצים להתחבר בפועל לאנשים אחרים, הרצון הזה יכול להביא להסטת תשומת הלב שלנו על-ידי כך שהוא יעודד אותנו להישאר "בשידור חי" באתרי המדיה החברתית במקום ב-"LIVE" עם האנשים שנמצאים ממש מולנו.

סביר להניח שכולנו חווינו את החוויה של תשומת לב מוסטת עקב צלצול או רעש אחר בנייד בעת שאנו נמצאים בשיחה עם מישהו באירוע רישות.  כאשר אנו מסיטים את תשומת ליבנו ממה שקורה מול האף שלנו כדי להסתכל על מה שקורה בטלפון שלנו, אנו מפסידים את הקשר עם האדם עמו אנו מדברים כעת.  לא נזכור היטב את הקטע הזה בשיחה, אם בכלל. וגם נשדר מסר מרומז לאדם שמולנו האומר שהוא או היא אינם חשובים כמו הצלצולים השונים שבוקעים מהמכשיר הנייד שלנו.

"קשב חלקי מתמשך" עלול לעכב האת מאמצים שלכם לבנות קשרים עסקיים ריווחים עם אנשים אחרים.  אני מאמין שאנו משלמים את המחיר של ההתחברות המתמדת שלנו שמשפיעה על קשרינו בזמן אמת.  האמת היא שהמוח שלנו איננו מסוגל לבצע משימות רבות בו-זמנית.  הוא לא פועל כמו מחשב שיכול להריץ מספר תוכנות בעת ובעונה אחת.  הראש שלנו חייב לעבור ממשימה אחת לשניה.  חלק מאתנו יכול לעבור בין משימות במהירות רבה, בדומה לטיפול במשימות רבות במקביל, אך בלי לעשות זאת באמת.  לאחרים קצת יותר קשה לעבור בין משימות, דבר ההופך לאתגר את מתן תשומת לב ממושכת למשהו כאשר אנו מנסים לבצע משימות רבות באותו הזמן.

רובנו עובדים במחשב, במחשב הנייד או בטאבלט כאשר הפונקציה של קבלת הודעות מופעלת: דוא"ל, פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם, גוגל פלוס, לינקדאין, פינטרסט, סקייפ, יוטיוב, טאמבלר, וסנאפצ'ט. כולם מצלצלים, מצייצים ומצפצפים בעת שההודעות עפות לרוחב המסך שלנו וצועקות, "הסתכלו עלי! מישהו העביר הלאה את הודעת הציוץ שלך! מישהו רוצה להיות חבר שלך!"  אפילו אנשים שלא סובלים מבעיות קשב וריכוז עובדים במצב של גירעון ביכולת הקשב שנגרם על-ידי כל ההודעות הללו!  אלה האנשים שנמצאים בתנוחת "צוואר תפילה" – כפופי גו ומסתכלים מטה לידיים שלהם בעוד הם מחזיקים את המכשיר הנייד.

קל מאוד לאבד את העקבות של האנשים איתם המשכתם טיפול מסויים כרגע – בסוף אתם שולחים פעמיים את ההודעה להמשך טיפול או מציינים כנושא משהו שדנתם בו עם מישהו אחר, או אפילו יותר גרוע – אתם שולחים את ההודעה לאדם הלא נכון.  (מי לא עשה זאת?)  "קשב חלקי מתמשך" מונע מכם להיות ערניים, קשובים וממוקדים ועשוי להפריע לכם להמשיך בטיפול לאחר האירוע, שלא לדבר על הפרעות לפעילויות היום-יומיות שלכם.

היו כנים. למי אתם אומרים את ה-"בוקר טוב" הראשון – לבן/בת הזוג שלכם, לילדיכם, לכלב, או לקהילה הווירטואלית שלכם?  האם אתם מחפשים את הטלפון הנייד שלכם עוד בטרם הוצאת את הרגליים החוצה כדי לקום מהמטה?  אני מצאתי את עצמי עושה זאת.  עשיתי לי מנהג שלא להדליק לעולם את הנייד שלי עד אחרי שקמתי, התעמלתי, התקלחתי ואכלתי ארוחת בוקר.  אני חושב שהמדיה החברתית היא דבר גדול.  אני משתמש בה בקביעות כדי להישאר בקשר ולבנות קשרים.  אך הידיעה לגבי מתי להתמקד באינטראקציות פנים-אל-פנים (כגון המפגש השבועי שלנו ב-BNI) ולהעלות הודעות בסגנון "נא לא להפריע" חשובה מאוד בתקופה הדיגיטלית ההולכת ומתרחבת שאנו חיים בה.

דר' איוון מייזנר, המכונה "אבי הנטוורקינג המודרני" על-ידי CNN, הוא סופר שספריו מופיעים ברשימת רבי המכר של ה-New York Times.  הוא המייסד ויושב הראש של BNI (www.BNI.com), ארגון הרישות העסקי הגדול בעולם.  ניתן לצפות בספרו האחרון
Networking like a Pro ב-www.IvanMisner.com.  דר'  מייזנר הוא גם שותף בכיר
ב-Referral Institute, חברה בינלאומית להכשרה בתחום ההפניות (www.referralinstitute.com).