ישנם מספר דרכים להתייחס לנושא זה.
יש אנשים שמרגישים ש-"הפניות עצמיות" חוזרות אינן הפניות לגיטימיות. אחרים חושבים שכסף הוא כסף וכל הפניה צריכה להיחשב כהפניה. ראשית, לדעתי עליכם להיפגש עם חברי וועדת החברים של הקבוצה ולדון עמם בנושא. זוהי דוגמא מצוינת לסיוע ב-"הכוונה" חיובית של החברים בנוגע לנושא חשוב. בעניין כמו זה, אנו מאמינים שחייבת להיות מידה מסוימת של שליטה מקומית. על וועדת החברים לדון ביתרונות ובחסרונות ולהגיע להחלטה בהתבסס על ניסיונם האישי.
למען הסדר הטוב אציין כי מצאתי שרוב הקבוצות כן מחשיבות את ההפניות הללו להפניות כיוון שהן הפניות לגיטימיות שניתנו בשל סיבה לגיטימית. הכסף שמרוויחים מהפניות אלה משמש לקניות בדיוק כמו הכסף שמרוויחים מכל הפניה. מצד שני – וזה דבר חשוב – לפעמים אנשים מגזימים עד גיחוך במתן הפניות חוזרות.
לפני שנים רבות, עבדתי עם קבוצה מסוימת שאחד מחבריה הזמין חבילה של גיליונות נייר (500 דפים) כל שבוע והחשיב זאת כ-"הפניה". הקבוצה חשבה שזה היה מטורף (ואני הסכמתי אתה) כך שוועדת חברים התכנסה והחליטה ש-"ניתן להחשיב הפניות עצמיות חוזרות כהפניות כל עוד השווי שלהן הוא לפחות 50$". זה אומנם נשמע קצת שרירותי, אך החלטה זו הציבה רף שהקבוצה אהבה ושמבחינתה היה אפשר לחיות אתו. זה גם החל דו-שיח חיובי שאיפשר את מעורבות החברים בסיוע בהגדרת קווים מנחים שתואמים את טיב החברות שלהם.
אם וועדת החברים בקבוצה שלכם צריכה הכוונה בנושא כזה, הזמינו את השגריר או מנהל האזור שלכם להצטרף לדיונים.
עבורי, השורה התחתונה היא לגרום למעורבות וועדת החברים כדי להגיע לתוצאות שרוב החברים חפצים בהן. דעתי האישית היא שהפניות חוזרות הן תקפות כל עוד השווי שלהן הוא סכום מינימלי סביר. למתן הכרה לחברים בעבור השימוש "המתמשך" בחברים אחרים יש ערך גדול – כל עוד לא מנצלים זאת לרעה.
דר' איוון מייזנר, המכונה "אבי הנטוורקינג המודרני" על-ידי CNN, הוא סופר שספריו מופיעים ברשימת רבי המכר של ה-New York Times. הוא המייסד ומנהל החזון הראשי של BNI (www.bni.com), ארגון הרישות העסקי הגדול בעולם. ניתן לצפות בספרו החדש Avoiding the Networking Disconnect ב-Amazon.com. דר' מייזנר הוא גם השותף הבכיר ב-Referral Institute, חברה בינלאומית להכשרה בתחום ההפניות (www.referralinstitute.com).
