סטנדרט כפול מועבר אלינו הנשים מגיל צעיר: תהיי מוצלחת במה שאת עושה, תצליחי ותשאפי גבוה אבל כאשר תהפכי לאמא (ורצוי מוקדם), מצופה ממך להיות אמא הכי טובה. את רוצה קריירה? תדעי שזה יבוא על חשבון הילדים. המסר הכפול יוצר לחץ וקושי חברתי ונשים מתייסרות בשאלה "האם אני רוצה שאחרים יגדלו את הילד שלי?"
ההחלטה אם להישאר בבית או לצאת לעבוד לרוב מונעת ממצב כלכלי. מגיפת הקורונה הציבה אתגר נוסף ומורכב על התא המשפחתי ביחד עם סגירת בתי הספר – מי נשאר עם הילדים ומי יוצא לעבוד, גם אם מדובר בהסתגרות במשרד הבייתי. חלק חזרו מחל"ת לעבודה אך רק לחצי משרה. חישוב פשוט ששכירת מטפלת, תשלום למעון או שילוב של גן וצהרון יעלו יותר ממשכורתן ולכן מחליטות שעדיף שהן יהיו מי שיטפלו בילדים.
לעצמאיות המלכוד מורכב יותר. כל עצירה בעסק שהן בנו משמעותה סגירת העסק. גם אם צברו חסכונות שמחזיקים אותן מעל המים, איזה לקוחות ישמרו אמונים למי שאין ביכולתה לספק את השירות למספר שנים?
הרבה נאמר ונכתב בשבח מציאת האיזון בין הורות וקריירה אולם לדעתי, אין דבר כזה איזון ולעולם לא יהיה איזון. לכל החלטה שאשה לוקחת יש משמעות ותוצאות.
"ישבתי בכל כך הרבה פאנלים שבהם שאלו אותי איך אני מאזנת בין משפחה ליזמות, עד שבסוף עניתי באחד מהם – 'אני לא, אני לא מצליחה לאזן'", כך אמרה רנדי צוקרברג, מנכ"לית ומייסדת צוקרברג מדיה ואחותו של מייסד פייסבוק מארק צוקרברג.
כאשר נשים מחליטות להיות אלו הנשארות בבית לגדל את הילדים, הן צריכות להכיר במחירים של ההחלטה:
- אובדן הכנסה אשר מביא לירידה ברמת החיים.
- אובדן חסכון פנסיוני.
- אי ודאות כלכלית – לא תמיד המפרנס העיקרי יכול לעמוד בהחזקת התא המשפחתי.
- תלות כלכלית בבן הזוג היכול להשליך על מערך הכוחות בבית ולחוסר עצמאות.
- ייסורי מצפון האם הן עושות את הדבר הנכון.
- העולם מתקדם, נשים הנשארות בבית לא מתקדמות באותו הקצב ונשארות מאחור.
- כשהן כבר רוצות לחזור למעגל העבודה לאחר מספר שנים, יקבלו משכורת נמוכה יותר.
עצמאות כלכלית היא המפתח לחירות. היכולת להיות בלתי תלויה בגורם חיצוני היא זו שתשחרר את הנשים מלחצים חברתיים ותאפשר לכל אחת לקבל החלטה המתאימה לה.
לדעתי, הפתרון יגיע רק מכיוון הנשים עצמן. ואני רוצה לתת 4 זוויות ראיה:
זווית ראשונה: נשים, תאמינו שמגיע לכן.
נשים, אני יוצאת בקריאה נרגשת "ותרו על השליטה במטבח!" ככל שנשים יוותרו על המעוזים הנשיים הקלסיים כך הן לא יוותרו לבני זוגם על חלוקה שוויונית בגידול הילדים ולא יוותרו על הקריירה. אם נשים יאמינו שמגיע להן יותר, ניתן יהיה למצוא את כל הפתרונות ההכרחיים כדי לממש עצמן בדיוק כפי שבן זוגם מממש את עצמו.
זווית שניה: לדבר על זה בגלוי וללא חשש.
יותר נשים חזקות וידועות צריכות לדבר בפומבי על ייסורי המצפון (לכולן יש, כמעט ואי אפשר להיפטר מהם), על כך שהן חיות איתם ומשלימות עם זה שהן נהנות לא פחות מהקריירה, אם לא יותר. ובעיקר, שזה לא הופך אותן לאימהות פחות טובות. רנדי צוקרברג אומרת באומץ דברים שאחרות חוששות לומר בקול. ככל שיתייצבו נשים מצליחות בחזית ויאמרו את הדברים הן יתנו יותר השראה וכוח לנשים אחרות.
זווית שלישית: בלי שיפוטיות.
בחברה שמרנית כמו שלנו נשים מבקרות אחת את השנייה ושופטות האחת את השנייה. שימו בצד את השיפוטיות, אל תסתכלו בעין לא יפה על מי שבוחרת בקריירה ואל תתנו תחושה למי שקיבלה החלטה שונה מכן ש"היא לא בסדר". פירגון יקל על כולן לקבל את ההחלטה הנכונה עבורן.
זווית רביעית: להפסיק לחפש את פתרון הקסם.
הפסיקו לחפש פתרון הקסם, כי אין כזה. אין תרופת פלא לג'ינגול היומיומי להספיק הכל, אין תרופה שתוריד את רגשות האשם. כדאי להפסיק להתעקש על חיפוש "האיזון" בין הבית לקריירה כאילו היה "הגביע הקדוש" שאם נמצא אותו הכל יהיה מושלם. אין כזה.
"איזון" היא מילה מכובסת לנטל שמוטל, כמעט תמיד, על כתפי האישה במשפחה. בפועל, מי שרוצה להשקיע באותה העוצמה גם בילדים וגם בפיתוח הקריירה, תמצא עצמה מרוויחה פחות, מתקדמת לאט יותר בעבודה ולצד זה תעמיס על עצמה שק כבד של רגשי אשמה ותחושת כישלון הורי. והפתרון? אין באמת כזה בנמצא…
לכן, צריך לזרוק מהחלון את רעיון "האיזון המושלם", "האשה המושלמת" ולומר שלום "לנקודת ההשלמה". זו לא הודאה בכישלון, זה לא ויתור, זו הנקודה שבה אנחנו מקבלות באהבה את המצב כפי שהוא עם הדברים הטובים והפחות טובים. מחבקות את ההחלטה שאנחנו קיבלנו בחיינו ויודעות שאנחנו עושות את הכי טוב שאנחנו יכולות.
כנראה שכל אחת מאתנו תמצא את דרך ההתמודדות שלה ובינתיים, כדאי שנקבל בברכה את המצב ונשלים עם "חוסר האיזון", כדי שלפחות נזכה לחירות מייסורי המצפון.
אשמח שתכתבו לי תגובות, הערות, הארות ושאלות לגבי מה שכתבתי.
אם אתם רוצות לשתף איך אתם מוצאות את "נקודת ההשלמה" שלכן
או יש לכם עוד רעיונות, כיתבו לי [email protected]
את הרעיונות הטובים ביותר אשתף עם כל חברי קהילת BNI – עם קרדיט מלא כמובן.
שלכם,
ירדן נוי
