המחאה המוצדקת(!) של הקהילה האתיופית בימים האחרונים מעלה נושא כאוב של אפליה וגזענות ומעוררת לא מעט זכרונות גם לתושבי ישראל שהיו עולים גם הם בעבר. זו לא מחאה של קהילה מסוימת אלא אמירה חדה וברורה עלינו כאזרחי מדינה המתיימרת להיות דמוקרטית ושוות זכויות. העיסוק בנושא מעלה שאלה לגיטימית והיא: למה אין נציגים של הקהילה האתיופית אצלנו בקבוצות BNI?
בשנה שעברה חיפשנו בצוות הנהלת הארגון מקומות בהם נוכל להשפיע, לסייע ולתרום לחברה. אחד הנושאים שעלו על השולחן היה נושא הקהילה האתיופית. בשנה שעברה לא היה לנו ולו נציג אחד מהקהילה (כאשר היום יש לנו נציגה אחת בלבד!) כארגון בינלאומי אנחנו חתומים על הצהרת שיוויון האומרת כי: "הנהלת BNI ישראל דורשת מקבוצותיה לבחור את חבריהם בכל תחומי העיסוק על פי כישוריהם המקצועיים וללא התחשבות בדת, גזע, מין, צבע, מוצא, מצב משפחתי, גיל או נכות. BNI ישראל לא תתמוך באף קבוצה אשר תפר כלל זה". ההצהרה הינה חלק בלתי נפרד מקוד האתיקה שלנו המחייב את כל חברי הארגון ומהווה בסיס לעבודת ועדת החברים בכל קבוצה.
התחלנו לבחון את נושא בעלי העסקים העצמאים בקהילה בעזרת מנהל הפיתוח העסקי של BNI ישראל – משה מינין. קבוצת "BNI הברון ביזנס" הזמינה למפגש מיוחד את ח"כ (לשעבר) שמעון סלומון יוצא הקהילה האתיופית וכך נוצר לנו הקשר איתו. יחד עם משה הם ביקרו עם מספר בעלי עסקים עצמאים מהקהילה בקבוצות באזור פולג בנתניה ובהרצליה פיתוח והתחלנו לעשות תוכניות. באחד הביקורים הכרנו את אדיר מריו, די ג'יי ותיק בנתניה אשר פתח רדיו אינטרנטי יחיד מסוגו המשדר באמהרית. שיתוף הפעולה הבא היה להזמין את ח"כ סלומון אשר עמד בראש פורום לבעלי עסקים עצמאיים לכנס הגדול שלנו בפברואר ואת אדיר מרדיו "קול אדיר" שסיפר את סיפור היזמות שלו בדרך לבניית העסק.
בתמונה מימין: משה מינין, ח"כ לשעבר סלומון וירדן נוי בכנס BNI (צילום: מיכל רותם)
היינו רוצים שהדברים יתפתחו מהר יותר אך כנראה צריך להתאזר בסבלנות ולהבין שיש לזה קצב אחר. נכון להיום, הוביל משה מינין עם כמה חברי הארגון שידורי רדיו "קול אדיר" בעברית, בתחומי כלכלה וצרכנות לטובת השומעים הדוברים עברית במטרה לפתוח בפניהם תכנים ומידע בנושאים שהם רוצים לשמוע.
בתמונה: משה מינין (באמצע) בהרמת כוסית לקראת חג פסח במשרדי "קול אדיר" עם נציגי הנהגת הקהילה בנתניה.
ועדיין נשארה השאלה פתוחה. מדוע אין אצלנו בעלי עסקים עצמאים מהקהילה האתיופית? והתשובה לדעתי היא במילה אחת: "קשרים".
עצרו לרגע וחישבו. האם אתם מכירים מישהו מהקהילה האתיופית? האם יצא לכם לעבוד איתו? לשרת יחד בצבא? לגור לידם? לקבל שירות כספק? אם התשובות כולן הן "לא" הרי נמצאה התשובה לשאלה בכותרת. מתי פעם אחרונה הגיע אורח ממוצא אתיופי לקבוצה שלכם? האם היה מישהו כזה בשנה האחרונה? איך מגיעים אורחים לקבוצות? החברים מזמינים. את מי החברים מזמינים כאורחים אם לא אנשים שנתקלים בהם בחיי היומיום. אם אנחנו באמת רוצים לעשות שינוי זה צריך לבוא מלמטה ולא מלמעלה. נתחיל בקטן. נתחיל בלפתוח את העיניים, להרים את הראש ולשאול כפי שאנחנו יודעים כל כך טוב: "האם אתה יכול להמליץ לי על…."
אם נהיה ממוקדים ונחפש בדיוק כפי שאנחנו מחפשים הפניות, באופן אקטיבי, אני מאמינה שגם נמצא. לעיתים צריכים את האורח הראשון שיפתח לנו עולם חדש. ככל שנפתח בפני בעלי העסקים העצמאים מהקהילה את הפעילות שלנו, נאפשר להם להיות חלק מהנטוורקינג של הארגון נוכל לא רק להגדיל את העסקים של שני הצדדים ולפתוח קהלי מטרה חדשים כלקוחות, אלא נוכל גם להרגיש שיש לנו חלק, אפילו קטן, בדרך ליצירת מקום טוב יותר לחיות בו.
שלכם,
ירדן נוי
