בניגוד לכל הגיון, אני מודה על "ההפרעה הגדולה" שנכנסה לחיינו ואיפשרה לנו בשנה האחרונה לבחון מחשבות ופעולות שאנחנו עושים באוטומט.
מצב אוטומט לאדם משימתי כמוני אומר בדיקה יומיומית של רשימת המשימות האישיות והעסקיות, בדיקת התיעדוף שנתתי עד כה והכנה רשימת משימות מעודכנת לאותו היום. אני חיה ממשימה למשימה ובסוף היום עושה "V" במקומות שהושלמו ומעבירה למחרת את מה שטרם הושג.
בסוף היום, בסוף השבוע וגם בסוף החודש אני לא עוצרת להרים את הראש מעומס המשימות ובטח לא לחגוג אותן. למה? כי אין להן סוף. המשימות לעולם לא נגמרות, הן רק מתחלפות.
אחת התובנות המשמעותיות שלי לסיום השנה האחרונה היא החשיבות בעצירה, הכרה בהצלחה קטנה בדרך ליעד, ומתן הכרה והוקרה לאירוע.
למה בכלל חשוב לעצור ולחגוג ניצחונות קטנים ולא לחכות להשיג את המטרה בסוף הדרך?
גם מנוע חזק צריך להחליף מצבר מדי פעם.
יש משימות שלא מסתיימות מהיום למחר. משימות שלא נתתם להם דד ליין (מעניין למה?…), משימות שאתם לא אוהבים ודוחים כל הזמן, משימות שגדולות עליכם, משימות שלא תלויות רק בכם, משימות שמצריכות שיתוף פעולה עם כמה אנשים, או משימות שיכולות לייאש ולגרום לכם להרים ידיים.
כמה מכם אוהבים לטפל במשימות כמו:
להזמין חופשה משפחתית / להתחיל לעשות ספורט
לסדר את ארון הבגדים / אלבום התמונות / לטפל בחשבונות
להחליט על קניית מדפסת / מרכזיה טלפונית / מחשב
לארגן מסיבה לעובדי המשרד / יומולדת / טיול משותף
חלוקה למשימות קטנות מקצרות את הדרך ליעד הסופי
אם תתרכזו כל הזמן ביעד או בתוצאה הסופית, תמצאו את עצמכם בנקודות מסוימות בוהים בחלל ולא מתקדמים. הייאוש יתחיל לחלחל פנימה ותרגישו שהסתבכתם ונתקעתם. אבל, אם תיצרו חלוקה של המשימה לשלבים קטנים, תשימו אבני דרך, כל שיפור אפילו קטן ייתן לכם להרגיש שאתם מתקדמים והצלחות קטנות יעודדו אתכם להמשיך:
קניתם קולבים חדשים כשלב ראשון בדרך להתחלת סידור הארון! כל הכבוד!
מתכננים חופשה? יש לכם כמה שלבים לעבור עד ההזמנה. בשלב הראשון אתם אוספים תמונות של מקומות נופש יפים, בשלב הבא תוכלו לבקש לקבל משוב מבן/בת הזוג, אם אתם בכיוון הנכון!
יצירת שלבים או אבני דרך מאפשרות בדיקה אם אנחנו בכיוון הנכון או שצריך לארגן את המסלול מחדש
נראה פשוט, נכון? אז"ש (אז זהו) שלא.
איך מזהים את הניצחונות? איך שמים אליהם לב?
החלק הזה מצריך עבודה, זה לא יעבוד בלי שתכינו רשימה מראש של שלבי המשימה שלפניכם. חלוקת אבני הדרך צריכה להיות סבירה. אם יש לכם פרויקט גדול חלקו אותו למספר חלקים הגיוניים שלא ירגיש לכם קטן מדי ואז תרגישו שאתם "מרמים" את עצמכם כי לא באמת התקדמתם, או תחכו עד התקדמות לחלק גדול של הפרויקט שנמצא רחוק מכם.
תאמנו את עצמכם לחפש את הנקודות הטובות. ההתחלה לא קלה אבל יש בזה עוצמה. באופן טבעי אנשים מחפשים מה עשו לא טוב כדי לשפר, אתם תאמנו את עצמכם לחפש מדי יום מהו הדבר שאתם כן מרוצים ממנו, שנותן לכם תחושה של הישג – בתחום האישי (סוף סוף הגעתם בזמן לקחת את הילד מהגן) או בתחום העסקי (סוף סוף נקבעה פגישה אצל לקוח חלומות).
איך חוגגים את הניצחונות הקטנים שבדרך?
הגעתם לאבן דרך שקבעתם? קומו, לכו למראה ותנו לעצמכם טפיחה על השכם. תחייכו, מגיע לכם. ספרו לשותף, לבן/בת הזוג, לאמא לאבא, פתחו בקבוק יין, לכו למסעדה, לסרט, הופעה. מה שתחליטו שעושה לכם טוב.
אם עדיין לא הגעתם לשלב הראשון, אל תענישו את עצמכם. פרגנו לעצמכם, אתם אוטוטו שם!
אשמח שתכתבו לי תגובות, הערות, הארות ושאלות לגבי מה שכתבתי.
אם אתם רוצים לשתף איך אתם בוחרים לחגוג את הניצחונות הקטנים בדרך ליעד
כיתבו לי [email protected]
את הרעיונות הטובים ביותר אשתף עם חברי הקהילה – עם קרדיט מלא כמובן.
שלכם,
ירדן נוי
מנכ"לית BNI
לפוסט הזה יש תגובה אחת
אנסה ליישם ודווקא נראה לי נחמד לחגוג אפילו אם לא אגיע ליעד