אני שונא שינויים. באמת שכך. אני אוהב את הנוחות והסיפוק הנובעים ממצב של סטטוס קוו מוצלח. הבעיה היא שהסטטוס קוו הוא ההווה, זה הבנוי על עבר חזק. לצערנו, ההווה אינו חקוק באבן לעתיד לבוא. בין אם אני אוהב את זה או לא – העתיד טומן בחובו שינוי, ושינוי במהותו, משבש את השגרה.
הדבר היחיד שאני שונא אף יותר משינויים – הוא כישלון. כישלון הוא מה שקורה כשאתה נותר מאחור כאשר השינוי מרסק לנו את "ההווה".
לאורך חיי ראיתי חברות רבות שהתרסקו בשל השיבוש. האירוניה היא שהם בהחלט היו יכולים להוביל את השיבוש. הסיבה שהן רוסקו ע"י חברות אחרות היא העובדה שהם בחרו שלא להוביל את השיבוש. הן בחרו או להתעלם מכך, או לפחד מכך, ובהתבסס על התוצאות, הובלה מתוך פחד זו אסטרטגיה גרועה.
להלן שלוש דוגמאות חשובות מהן נוכל ללמוד:
"סירס":
"סירס" הייתה בעבר החברה הקמעונאית הגדולה באמריקה. הם התחילו את דרכם עם קטלוג הזמנות בדואר, והשתמשו בשירות הדואר למשלוח של כמעט הכל, לכל אחד, כמעט לכל מקום, והחברה שלטה במתחריה לאורך עשרות שנים. "סירס" הייתה "אמזון" למעלה מ 100 שנה לפני ש"אמזון" הייתה קיימת.
בימיה הטובים, "סירס" הייתה הגורילה השוקלת 400 ק"ג שיכלה, ואף גרמה, להרס של קמעונאים קטנים יותר. למרבה הצער, "סירס" הייתה כל כך מחופרת בחנויות הטיט והלבנים שלה, שכאשר נכנס האינטרנט בשנת 1991, חסרה להם התובנה להוביל את הדרך ולעשות את השינוי. למעשה, בדיוק ההיפך קרה. תגובתם הייתה לסגור את הקטלוג שלהם שנתיים מאוחר יותר בשנת 1993. "אמזון.קום" הוקמה בשנה שלאחר מכן, בשנת 1994.
"קודאק"
אחד מחבריי שפרש מ"קודאק" לפני שנים רבות, סיפר לי שלדעתו היו מעט מאוד טעויות אירגוניות שהדהימו בטיפשותן כמו ההחלטה של "קודאק" להתעלם משוק המצלמות הדיגיטליות. זה נכון במיוחד בשל העובדה ש"קודאק" המציאה את המצלמה הדיגיטלית בשנת 1973, המצאה שנרשמה כפטנט למצלמות דיגיטליות בשנת 1978!
מדוע אם כן, החברה שהמציאה את המצלמה הדיגיטלית לא רדפה אחר הזדמנות מדהימה שכזו? התשובה, עבורם, הייתה ברורה. הם לא רצו לפריע לעסקי עיבוד הסרטים הרווחיים ביותר שלהם, ולא היו מסוגלים להאמין כי אנשים יהיו מעוניינים לצפות בתמונות על המחשב שלהם. הם טעו בשתי ההנחות שלהם.
"בלוקבסטר"
כאשר רוחות השינוי נשבו דרך תעשיית הוידאו, "בלוקבסטר" הייתה יותר אבן מאשר שבשבת רוחות.
בשנת 2000, "נטפליקס" פנתה ל"בלוקבסטר" עם בקשה לרכוש אותם בעלות של בערך 50 מיליון דולרים. "בלוקבסטר" דחו את הצעתם (יותר מפעם אחת). ג'ים קייס, המנהל הכללי של "בלוקבסטר" אמר בשנת 2008: "רדוקס" או "נטפליקס" אפילו לא נמצאות על מסך הרדאר מבחינת תחרות".
כאשר "בלוקבסטר" ראתה את ההצלחה של המודל החדש של "נטפליקס", היא עשתה מספר ניסיונות להעתיק אותו. עם זאת, הם אחרו את הרכבת.
נכון להיום, "בלוקבסטר" נמצאת בפשיטת רגל, בעוד "נטפליקס" שווה מעל 100 ביליון דולר.
שינוי העולם תמיד יצור שיבוש בקיים. היום, יותר מתמיד, אנו צריכים לבחור בשינוי, לפני שאנו נאלצים לעשותו. מאחר שכאשר עסק מגיע למצב שהוא נאלץ לעשות את השינוי, זה כנראה כבר מאוחר מידי.
מדענים בתחום החברתי מתייחסים לכך כאל: "מודל הסף להתנהגות קולקטיבית". עשרות שנים אני קורא לזה "מודל הכרת הרעיון". בצעירותי, אנשים לא חשבו כי הם צריכים מזכירות אלקטרוניות – עד שמספיק בני אדם חשבו שכן, ואז הן היו בכל מקום, ובשימוש של כמעט כולם. מאוחר יותר, אנשים לא ראו את הצורך, או הערך במכשירי פקסימילה. עד שמספיק אנשים כן ראו זאת – ואז לכולם היה מכשיר כזה. בשנות ה-90' פגשתי אנשים רבים שלא הייתה להם כוונה כל שהיא להשתמש בדואר אלקטרוני. כיום, אני יכול לספור על יד אחד לכמה אנשים שאני מכיר אין כתובת דוא"ל (והם כולם מעל גיל 70). לפני שאנשים מאמצים רעיון חדש, המקדימים לאמצו מקבלים עליהם את התהליך החדש או את הציוד הלא מוכר. מאוחר יותר, אוכלוסיית ההתנגדות מצטרפת, ובתנאים הנכונים, יש שטף ויראלי של שינוי.
בעולמנו המשתנה של היום, או שאנו ננהל את המצב הקיים (הסטטוס קוו), שבסופו של דבר יסתיים בכישלון, או שאנו יכולים להוביל את השיבוש, שככל הנראה יוביל להמצאה מחודשת של העסק שלנו ויתכן אף של תעשייה.
בינתיים, עליך להחליט: להיות משובש, או להיות ההפרעה בעצמך. אני בוחר להיות ההפרעה.
דר' איוון מייזנר, המכונה "אבי הנטוורקינג המודרני" על-ידי CNN הוא סופר שספריו מופיעים ברשימת רבי המכר של ה- New York Times . ד"ר מייזנר הוא המייסד ומנהל החזון הראשי של BNI (www.bniI.com), ארגון הרישות העסקי הגדול בעולם. ניתן לעיון בסיפרו החדש: "Who's in your room" ב-Amazon.com
