למה אני ממליצה לנשים לשקול לצאת לעצמאות*

משבר העובדים פוסט – קורונה מוכיח שאף אחד לא חסין מפיטורין, גם לא בחברות ידועות ויציבות. עובדות (ועובדים) בגילאי 40 מבינות שהתקרה מתקרבת אליהן, סוגרת עליהן והם "סחורה" לא מבוקשת. בגיל 40, יש עוד 2 עשורים פוטנציאלים להמשיך לעבוד לפני הפנסיה ולחיות עוד 2 עשורים אחריה. (לפי הלמ"ס תוחלת החיים של נשים עומדת על – 84.6 שנים, לעומת 80.5 שנים אצל גברים)

אף פעם לא הבנתי למה בכלל צריך להפסיק לעבוד בפנסיה. אמא שלי עבדה שנים אחרי גיל היציאה לפנסיה. אבא שלי עדיין קם כל יום ונכנס למשרד שלו בבית, נמרץ ופעיל הרבה בזכות זה שיש לו בשביל מה לקום בכל בוקר.

רק שליש מקרב הנשים המועסקות הן מנהלות, לעומת שני שליש מנהלים גברים

הבשורה הרעה היא שזה לא הולך להשתפר עם הגיל. להיפך. מיעוט אפשרויות הקידום, עם מיעוט הנשים בגילך בתפקידים בכירים, את מתחילה לחשוב מה יהיה עליך.

כדי לקדם אשה צריך אשה ואם הצמרת ריקה, הסיכויים של נשים שוב פוחתים. הנתונים מראים שעם העליה בגיל יורדים אחוזי ההעסקה הכלליים בקרב נשים.  אז אל תגידו לעצמכן "לי זה לא יקרה".

מה קורה בחוץ? המשרות שהזמינו אותך להתראיין פחות מאתגרות, והמסרים שאת מקבלת הם שאת "אובר קווליפייד". השכר שיוצע יהיה הרבה יותר נמוך עם יותר שעות עבודה מה שישפיע על ההפרשות לפנסיה שמצטמצמות. איכות החיים תיפגע כי רמת החיים יורדת, נפגע גם הדימוי העצמי ("אני לא רצויה, אני לא מעניינת, אני לא רלוונטית") וזה עלול לפגוע בבריאות הפיזית והנפשית.

עצמאות אישית וכלכלית היא פקטור חשוב ביותר לנשים

פרופ' דפנה הקר, ראשת התוכנית ללימודי נשים ומגדר, ומרצה בפקולטה למשפטים, אונ' ת"א אומרת כי "בלי עצמאות כלכלית, נשים תלויות במדינה, בבן הזוג ובבוס. בין היתר, הן לא יכולות לעזוב קשר זוגי מאמלל או מקום עבודה דכאני"

נכון, יש קושי בלהיות המעסיקה של עצמך, התמודדות עם אי-ודאות, עם בירוקרטיה לא קלה. נדרשת משמעת פנימית חזקה לקום כל בוקר מחדש ולהבין שזה על הכתפיים שלך. כעצמאית אני נפעמת מספורטאים מקצועיים שנופלים ונפצעים שוב ושוב, אבל קמים כל פעם מחדש מתוך מנוע בעירה פנימי שמושך אותם קדימה.

אז למה אני ממליצה לנשים לשקול לצאת לעצמאות תעסוקתית:

• כי יש לך תחושת שליחות
• את קמה כל יום לעשייה מדהימה
• זה שלך ואת קובעת
• את לא תלויה בטובות של אחרים
• יש לך זכות לומר ללקוח "לא"
• תחושה שבנית משהו מאפס למרות הקשיים
• לא אומרים לך מה לעשות ומתי
• את מפרנסת את המשפחה שלך ולא את הבוס שלך
• את מנהלת לעצמך את הזמן
• את יכולה להמשיך לעבוד כל עוד מתאים לך ואפשרי, ללא תלות בגיל
• את תמיד רלוונטית ואל תתני לאחרים לומר לך שלא.

במקום לג'נגל בשביל המעסיק, תג'נגלו בשבילכן

כדי להבין את המעבר בין עבודה כשכירה ועבודה כעצמאית, יש היום ארגונים ממשלתיים ופרטיים שמסייעים למי שרוצה לצאת לעצמאות, קבוצות פייסבוק שמספקות מידע, קבוצות נטוורקינג מקצועיות  שמייצרות קהילה עסקית והופכות את השיווק לקל יותר. כעצמאית לא חובה להחזיק משרד, יש זום, יש מרחבי עבודה משותפים על בסיס שעתי, את קובעת איפה, איך ומתי.

כל אשה צריכה להיות עצמאית בדרכה, להחזיק חשבון בנק עצמאי ולא להיות תלויה באף אחד. היכולת לקבל החלטות לא צריכה להיות מתוך לחץ או יחסי מרות. השאיפה היא לא להיות תלויות בחסדי אחרים וכמה שיותר מוקדם. זו בדיוק הסיבה למה כדאי "להקדים תרופה למכה" ולצאת לעצמאות תעסוקתית לפני שתהפכי להיות "בלתי רלוונטית" .

*הטור פונה לנשים, אך מתאים לנשים וגברים.

אשמח שתכתבו לי תגובות, הערות, הארות ושאלות לגבי מה שכתבתי.

אם אתם רוצים לשתף איזה תובנות קיבלתן כעצמאיות

כיתבו לי [email protected] או הגיבו בבלוג

טורים נוספים ניתן למצוא בבלוג שלי – media.bni.co.il/blog

שלכם,

ירדן נוי

מנכ"לית  BNI